<h1>העיטור מאמר רביעי</h1>
<h2>דף ל:</h2>
גרסינן בפרק כל שעה אתמר בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה. וקיימא לן כרבא והלכך לא מבעיא אי זבין לוה דלכולי עלמא אתי מלוה וטריף אלא אפילו זבין מלוה בגו זימניה לאו כלום הוא דהשתא הוא דקני. וכתב רבינו חננאל שמע מינה דמאן דקבע זמנא לחבריה ומטא זימניה לא יהבי ליה בית דין זמן אחר דאי יהבי ליה בית דין זמן היכי אמרינן כיון דמטא זימניה ולא פרעיה איגלי מילתא למפרע דברשותיה הוה קאי. ורבא אמר השתא הוא דקני אלא לאו שמע מינה דלא יהבינן זמן למאן דקבע זמן. וכתב דפלוגתא דאביי ורבא בדאיתא לארעא במשכנתא בידא דבעל חוב עסיקינן דאי ליתה בידיה לא אמר רבא השתא הוא דקני ואביי נמי לא אמר שפיר אקדיש ושפיר זבין דהיכא אשכחן דקני ליה בעל חוב לנכסי דלוה כי ליתינהו בידיה לזבוני ולמגבא בלא תפיסת בית דין אלא לאו שמע מינה דאיתניהו בידיה. והרב המחבר אמר כי בעינן שומא במקום שרוצה להחזיקו לעצמו ולאכול פירות בלא רבית, והתקינו שומא שיאכל בהיתר אבל מכירה מכי מטא זימניה ולא פרעיה מזבין מיהו האידנא אינו מוכר אלא בשומת בית דין.
<h2>דף לא.</h2>
ואפילו לוה משועבד לבעל חוב מדרבי נתן דתניא ר' נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה שנאמר ונתן לאשר אשם לו. והני מילי מחיים אבל לאחר מיתה מטלטלי נינהו ולא משעבדי אלא בתקנתא דבתראי כדאיתא גבי ראובן שמכר שדהו לשמעון וזקפן עליו במלוה וכו'.
